רש"ש על מנחות ע״ה

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 רש"י ד"ה אמר ר"ש. וחציו של חצי הלוג לחלות ולרקיקין. כצ"ל. ולפ"ז אינו מדוייק מש"כ אח"כ היאך יכול לבלול חלות בחצי חצי לוג. וכן לקמן כתב רביעית לוג. והרי אינו אלא רביעית חצי לוג. וכן לשון התוספות אינו בדיוק בזה:
2 רש"י ד"ה מנחה הבאה. עשרה חלות וי' רקיקין לרבנן. כן הוגה בש"ח. משמע דאפי' לרבנן יוכל להביא מחצה חלות ומחצה רקיקין רק שיהיו עשר עשר. וזה תימה דמוכח להדיא לקמן קה דלרבנן אין באות כלל חלות ורקיקין יחד. וכן לטעמי דמפרשי לעיל סג ר' יהודה ובנו נמי משמע כן:
3 תד"ה מה להלן. נמעט נמי ממתן שמן כו'. עי' מל"מ פי"ג מהל' מעה"ק הל' ה' שהאריך לתמוה ע"ד הללו:
4 גמרא יכול שאני מרבה אף שתי הלחם ולה"פ ת"ל אותה. ועי' תוי"ט ד"ה הנעשות שכ' דמב' מיעוטין ממעטינן להו דחלוקין הם לענין לבונה. וקשה דהרי לענין הגשה ממעטינן להו לעיל ס"ד ס ממיעוט אחד:
5 תד"ה איזהו. נהי דל"צ למעוטי שתה"ל ולחה"פ שאפילו שמן א"ט כו'. דבריהם הללו נשמטו מהג"א שמביא התוי"ט במשנה דלעיל היא מ"ג בסד"ה כל. וגם מהתוי"ט עצמו שכתב זאת מדנפשיה ולא הביא משמייהו:
6 בא"ד דגבי הגשה איכא ג' מיעוטי כו'. לכאורה קשה לת"ק דר"ש דלא ממעט מנ"כ ומנחת כ"מ מהגשה ע"כ ל"ל אלא תרי מיעוטי וכמש"כ התוס' בעצמם שם בד"ה מנחת חוטא דה"י דוהגישה דרשינן ליה במכילתא אחריתא ועמש"כ שם. א"כ לא נשארו רק תרי מיעוטי:
7 במשנה רש"א כו' ומנחת כה"מ אין בהם פתיתה. עי' לח"מ ומל"מ פי"ג מהל' מעה"ק הל' ד':